.jpg?cache=1603093151073)
תכנית הרמזור, שחילקה את ישראל לאזורים אדומים, צהובים וירוקים וניסתה להתאים את אופן הטיפול בהתפרצות המגפה לצרכים ולאתגרים המקומיים, נכנסה לחיינו בחודש אוגוסט. עם זאת, למרות שנשמעה הגיונית וישימה, היא נזנחה ומשם ועד לסגר השני הדרך היתה קצרה.
היום, עם גיבוש אסטרטגיית היציאה מהסגר הנוכחי, היא מהווה את המפתח לחזרה לשגרה ושמירה עליה.
אז מה קרה בפעם הקודמת? רם סידיס – משנה למנכ"ל ומנהל החדשנות במרכז לשלטון מקומי, מסביר: "העיקרון שעמד בבסיסה של התוכנית פשוט והגיוני: ראשי הרשויות מכירים את הזירה המקומית הכי טוב, הם מודעים לשגרת החיים, לקהילות שמרכיבות את הרשויות, לאתגרים ולחוזקות שלהן. לכן, טבעי ונכון שהם יובילו את התהליך מקצה לקצה בתחומם – החל מאיתור וקטיעת שרשראות ההדבקה, דרך טיפול מראש במוקדי התפרצות, וכלה בנטילת סמכויות באופן מהיר ואפקטיבי כדי למנוע הסלמה.
אני ועמיתיי במרכז היינו שותפים לשעות ארוכות של דיונים, בהם השתתפו אנשי מקצוע בכירים מכל הגורמים הרלוונטיים, והובילו לשורת החלטות שגובשו על מנת להתאים לרמה המוניציפלית. עם זאת, ברגע שהחלטות אלה עברו מהרמה המוניציפלית לרמה הלאומית, חל שיבוש שעיקר אותן מתוכנן ולכן היה קשה ליישמן".
Ready, Willing and Able
אכן, התקשורת מלאה בימים האחרונים בסיפורי הצלחה של ראשי רשויות שבחרו לקחת את המושכות לידיים ולטפל במוקדי התפרצות באופן אפקטיבי. כולנו מכירים את המקרים של ירוחם, בת ים וכפר קאסם אבל אלה לא הדוגמאות היחידות. בדימונה למשל, החליט ראש העיר בני ביטון לסגור את כל מוסדות הציבור בעיר לפני כחודשיים, לאחר שאיתר מוקדי התפרצות אקספוננציאליים והצליח למגר את ההתפרצות תוך זמן קצר. בבני ברק, העיר הצפופה ביותר בישראל, הצליחו להשתלט על ההתפרצות בסגר הראשון למרות כל האתגרים וחוסר הוודאות.
"הסיבה להצלחה המקומית נובעת מההחלטה של ראשי הערים לקחת את האחריות לידיים, למרות שלא היו חייבים. הם גיבשו מודלים שנשענים על ההיכרות שלהם עם השטח, ובמקום להתעכב על שאלות של סמכות, הם לקחו אחריות מלאה על המצב", אומר סידיס ומוסיף: "בצד השני של המטבע, התושבים מקבלים את ההחלטות של ראשי הרשויות, מתגייסים למשימה ונרתמים למאבק משום שהם מאמינים להנהגה המקומית. האמון ומערכת היחסים המחייבת הזאת אינה תמיד קיימת לצערי ברמה הלאומית ולכן, ההנהגה המקומית היא, כפי שאומרים באנגלית – ready, willing and able לנהל את המשבר הזה על הצד הטוב ביותר".
חדרי כושר ואולמות מופעים מחייבים התייחסות דיפרנציאלית
סידיס מציין מספר דרכים לשיפור מודל הרמזור: "ראשית, יש לזכור שהרשויות המקומיות יכולות ליישם את התוכנית באופן יעיל הרבה יותר, תוך חיסכון אדיר במשאבים. אם ניקח לדוגמא את נושא החקירות האפידמיולוגיות, ברשות מתוקף הכרותה את הקהילה, הרבה יותר קל לוודא את אמינות הדיווח של החולה, לאתר את אלה שבאו איתו במגע ולטפל במהירות בהשלכות. לכן יש להעניק להם את מלוא התמונה, שתורכב מכלל הנתונים העדכניים בזמן אמיתי. ללא השקיפות הזאת, לא ניתן יהיה ליישם את התוכנית ולהצליח לצאת מהסבך.
שנית, יש לייצר אבחנה בין מוקדים עירוניים ובין מוקדי עניין חוצי רשויות כמו חדרי כושר לעומת פארקים בהם מתקיימים אירועים. חדרי כושר מעניקים שירותים ברמה המקומית, כלומר המתאמנים מגיעים מהשכונות המקיפות אותם. הפארקים כדוגמת קיסריה לעומתם, מרכזים קהל ממספר רשויות. האבחנה בין מוקדים אלה ודומיהם יכולה לסייע בחזרה מבוקרת ומושכלת לשגרה מחד, ושיקום הכלכלה המקומית מאידך.
לבסוף, יש לתת את הדעת לסוגיית האכיפה ולהגדיר את הסמכויות של כוחות הפיקוח המקומיים ושל המשטרה. הפקחים העירוניים יכולים להתמודד בצורה יוצאת דופן עם אכיפה של אירועים שגרתיים כמו יישום של התו הסגול, עטיית מסכות וכדומה. סוגיות כמו התקהלויות המוניות ועבירות על החוק צריכות להיות מטופלות על ידי המשטרה".
לא לשכוח לשים קצת דבק בדרך החוצה מהמשבר
בלילות האחרונים סידיס השתתף בשני כנסים בינלאומיים: הראשון של UEF- Urban Economy Forum (הפורום הכלכלי העירוני הבינלאומי) שהתקיים בקנדה, – UEF- Urban Economy Forum, והשני של ארגון ה- CEMR (ארגון הרשויות המקומיות באירופה). בשני הכנסים עלתה השאלה כיצד נערכים ליום שלמחרת ובמה כדאי להשקיע מעתה והלאה.
"כולנו מתחבטים בשאלה במה לעסוק: בחשוב או בדחוף, וכך גם בגיבוש תכנית השיקום מהמשבר. סביר להניח שעם סיומו נזדקק לחזור ולשקם את הכלכלה, החברה ולטפל בתושבים ובעסקים שיתקשו לעמוד על הרגליים. עם זאת, אסור להזניח נושאים כמו טיפול בתשתיות, פיתוח עירוני, והשלמת הטרנספורמציה הדיגיטלית שנכפתה עלינו בין לילה וכבר היום הופכת את הרשויות ליעילות הרבה יותר.
לצד כל אלה, אסור להזניח את הקהילה, החברה, הפנאי והתרבות משום שאלה מהוות את הדבק החברתי והקהילתי שלנו. לדעתי, זוהי שעת מבחן מנהיגותית משום שראשי הרשויות צריכים לתת מענה למצוקות הנוכחיות, להמשיך ולבנות את החזון הקהילתי שלהם ולייצר את הדבק שהופך אותנו לעם, ומהווה את הבסיס לערבות ההדדית ששוטפת אותנו בכל פעם שאנו נזקקים לה.
הגיעה העת לחשב מסלול מחדש
השיקום הכלכלי ברמה האישית, המקומית והכלכלית הוא המשימה החשובה והדחופה ביותר על שולחנם של כל מקבלי ההחלטות. סידיס מבקש להתייחס לנושא שעולה שוב והוא הכנסות הרשויות המקומיות מארנונה. ולשאלה האם יש לבצע חישוב מסלול מחדש כדי לבחון מודלים שכנראה אינם משרתים אותנו יותר. "במהלך החודשים האחרונים סייענו לעסקים מקומיים לעבור מפלטפורמה פיזית לפלטפורמה מקוונת. המעבר הזה, על אף שעלול לפגוע בהכנסות העתידיות של הרשויות מארנונה, בוצע קודם כל מתוך ראייה של שותפות וערבות הדדית וחשיבותם של העסקים הפועלים ברשות לחברה, לקהילה ולתרבות המקומית. זאת במקביל לתהליכים המצמצמים באופן משמעותי את הכנסות הרשויות עם המעבר לעבודה מהבית, צמצום שטחי המסחר והתעסוקה וכולי. לכן, הגיעה העת לבחון מודלים חליפיים לחישוב הארנונה וגבייתה. כבר היום מדובר בתקנות, הוראות שעה והחרגות, שקשה להבין וליישם ועכשיו יש לנו שעת רצון במהלכה ניתן להוביל רפורמה בתחום, שלא רק תחלק את העוגה באופן שווה, אלא תהיה פתח לצדק חלוקתי. כדי שזה יקרה, הרשויות והמרכז צריכים להיות שותפים למהלך ולבסס אותו על התובנות, הצרכים והמציאות העירונית תוך שמירה על המסגרת הכספית הקיימת".
קנאת סופרים תרבה חוכמה
סידיס תולה תקוות גדולות בראשי הרשויות, לדבריו תקוות אלה מבוססות לא רק על המחויבות האישית אלא גם על העובדה כי ואקום הנהגתי אינו קיים באמת. "בעידן בו יש ריחוק בין האזרחים וההנהגה, נכנסו ראשי הערים לוואקום שהחל להיווצר כבר בשנה שקדמה לקורונה ובה נתבקשנו להגיע לקלפי שלוש פעמים. במהלך שנה זו גילו התושבים שהחיים שלהם מתנהלים כסדרם למרות שהמערך הפוליטי סער וגעש. הקורונה שהגיעה מיד לאחר הבחירות הדגישה עוד יותר את המשילות המקומית ויצרה מעיין "קנאת סופרים" בין ראשי הערים, שכל אחד מהם ביקש להוכיח לעצמו, לתושבים שלו ולעמיתיו שהוא יכול להנהיג את הרשות שלו ולהוביל אותה לחוף מבטחים.
צריך לקחת את התחרות הבריאה הזאת, להעניק לרשויות יותר סמכויות ולגלות הרבה יותר גמישות, כדי לאפשר לראשי הערים לא רק להילחם עד חורמה עבור התושבים שלהם, אלא גם להצליח במאבקים שלהם לטובת כולנו".
היום, עם גיבוש אסטרטגיית היציאה מהסגר הנוכחי, היא מהווה את המפתח לחזרה לשגרה ושמירה עליה.
אז מה קרה בפעם הקודמת? רם סידיס – משנה למנכ"ל ומנהל החדשנות במרכז לשלטון מקומי, מסביר: "העיקרון שעמד בבסיסה של התוכנית פשוט והגיוני: ראשי הרשויות מכירים את הזירה המקומית הכי טוב, הם מודעים לשגרת החיים, לקהילות שמרכיבות את הרשויות, לאתגרים ולחוזקות שלהן. לכן, טבעי ונכון שהם יובילו את התהליך מקצה לקצה בתחומם – החל מאיתור וקטיעת שרשראות ההדבקה, דרך טיפול מראש במוקדי התפרצות, וכלה בנטילת סמכויות באופן מהיר ואפקטיבי כדי למנוע הסלמה.
אני ועמיתיי במרכז היינו שותפים לשעות ארוכות של דיונים, בהם השתתפו אנשי מקצוע בכירים מכל הגורמים הרלוונטיים, והובילו לשורת החלטות שגובשו על מנת להתאים לרמה המוניציפלית. עם זאת, ברגע שהחלטות אלה עברו מהרמה המוניציפלית לרמה הלאומית, חל שיבוש שעיקר אותן מתוכנן ולכן היה קשה ליישמן".
Ready, Willing and Able
אכן, התקשורת מלאה בימים האחרונים בסיפורי הצלחה של ראשי רשויות שבחרו לקחת את המושכות לידיים ולטפל במוקדי התפרצות באופן אפקטיבי. כולנו מכירים את המקרים של ירוחם, בת ים וכפר קאסם אבל אלה לא הדוגמאות היחידות. בדימונה למשל, החליט ראש העיר בני ביטון לסגור את כל מוסדות הציבור בעיר לפני כחודשיים, לאחר שאיתר מוקדי התפרצות אקספוננציאליים והצליח למגר את ההתפרצות תוך זמן קצר. בבני ברק, העיר הצפופה ביותר בישראל, הצליחו להשתלט על ההתפרצות בסגר הראשון למרות כל האתגרים וחוסר הוודאות.
"הסיבה להצלחה המקומית נובעת מההחלטה של ראשי הערים לקחת את האחריות לידיים, למרות שלא היו חייבים. הם גיבשו מודלים שנשענים על ההיכרות שלהם עם השטח, ובמקום להתעכב על שאלות של סמכות, הם לקחו אחריות מלאה על המצב", אומר סידיס ומוסיף: "בצד השני של המטבע, התושבים מקבלים את ההחלטות של ראשי הרשויות, מתגייסים למשימה ונרתמים למאבק משום שהם מאמינים להנהגה המקומית. האמון ומערכת היחסים המחייבת הזאת אינה תמיד קיימת לצערי ברמה הלאומית ולכן, ההנהגה המקומית היא, כפי שאומרים באנגלית – ready, willing and able לנהל את המשבר הזה על הצד הטוב ביותר".
חדרי כושר ואולמות מופעים מחייבים התייחסות דיפרנציאלית
סידיס מציין מספר דרכים לשיפור מודל הרמזור: "ראשית, יש לזכור שהרשויות המקומיות יכולות ליישם את התוכנית באופן יעיל הרבה יותר, תוך חיסכון אדיר במשאבים. אם ניקח לדוגמא את נושא החקירות האפידמיולוגיות, ברשות מתוקף הכרותה את הקהילה, הרבה יותר קל לוודא את אמינות הדיווח של החולה, לאתר את אלה שבאו איתו במגע ולטפל במהירות בהשלכות. לכן יש להעניק להם את מלוא התמונה, שתורכב מכלל הנתונים העדכניים בזמן אמיתי. ללא השקיפות הזאת, לא ניתן יהיה ליישם את התוכנית ולהצליח לצאת מהסבך.
שנית, יש לייצר אבחנה בין מוקדים עירוניים ובין מוקדי עניין חוצי רשויות כמו חדרי כושר לעומת פארקים בהם מתקיימים אירועים. חדרי כושר מעניקים שירותים ברמה המקומית, כלומר המתאמנים מגיעים מהשכונות המקיפות אותם. הפארקים כדוגמת קיסריה לעומתם, מרכזים קהל ממספר רשויות. האבחנה בין מוקדים אלה ודומיהם יכולה לסייע בחזרה מבוקרת ומושכלת לשגרה מחד, ושיקום הכלכלה המקומית מאידך.
לבסוף, יש לתת את הדעת לסוגיית האכיפה ולהגדיר את הסמכויות של כוחות הפיקוח המקומיים ושל המשטרה. הפקחים העירוניים יכולים להתמודד בצורה יוצאת דופן עם אכיפה של אירועים שגרתיים כמו יישום של התו הסגול, עטיית מסכות וכדומה. סוגיות כמו התקהלויות המוניות ועבירות על החוק צריכות להיות מטופלות על ידי המשטרה".
לא לשכוח לשים קצת דבק בדרך החוצה מהמשבר
בלילות האחרונים סידיס השתתף בשני כנסים בינלאומיים: הראשון של UEF- Urban Economy Forum (הפורום הכלכלי העירוני הבינלאומי) שהתקיים בקנדה, – UEF- Urban Economy Forum, והשני של ארגון ה- CEMR (ארגון הרשויות המקומיות באירופה). בשני הכנסים עלתה השאלה כיצד נערכים ליום שלמחרת ובמה כדאי להשקיע מעתה והלאה.
"כולנו מתחבטים בשאלה במה לעסוק: בחשוב או בדחוף, וכך גם בגיבוש תכנית השיקום מהמשבר. סביר להניח שעם סיומו נזדקק לחזור ולשקם את הכלכלה, החברה ולטפל בתושבים ובעסקים שיתקשו לעמוד על הרגליים. עם זאת, אסור להזניח נושאים כמו טיפול בתשתיות, פיתוח עירוני, והשלמת הטרנספורמציה הדיגיטלית שנכפתה עלינו בין לילה וכבר היום הופכת את הרשויות ליעילות הרבה יותר.
לצד כל אלה, אסור להזניח את הקהילה, החברה, הפנאי והתרבות משום שאלה מהוות את הדבק החברתי והקהילתי שלנו. לדעתי, זוהי שעת מבחן מנהיגותית משום שראשי הרשויות צריכים לתת מענה למצוקות הנוכחיות, להמשיך ולבנות את החזון הקהילתי שלהם ולייצר את הדבק שהופך אותנו לעם, ומהווה את הבסיס לערבות ההדדית ששוטפת אותנו בכל פעם שאנו נזקקים לה.
הגיעה העת לחשב מסלול מחדש
השיקום הכלכלי ברמה האישית, המקומית והכלכלית הוא המשימה החשובה והדחופה ביותר על שולחנם של כל מקבלי ההחלטות. סידיס מבקש להתייחס לנושא שעולה שוב והוא הכנסות הרשויות המקומיות מארנונה. ולשאלה האם יש לבצע חישוב מסלול מחדש כדי לבחון מודלים שכנראה אינם משרתים אותנו יותר. "במהלך החודשים האחרונים סייענו לעסקים מקומיים לעבור מפלטפורמה פיזית לפלטפורמה מקוונת. המעבר הזה, על אף שעלול לפגוע בהכנסות העתידיות של הרשויות מארנונה, בוצע קודם כל מתוך ראייה של שותפות וערבות הדדית וחשיבותם של העסקים הפועלים ברשות לחברה, לקהילה ולתרבות המקומית. זאת במקביל לתהליכים המצמצמים באופן משמעותי את הכנסות הרשויות עם המעבר לעבודה מהבית, צמצום שטחי המסחר והתעסוקה וכולי. לכן, הגיעה העת לבחון מודלים חליפיים לחישוב הארנונה וגבייתה. כבר היום מדובר בתקנות, הוראות שעה והחרגות, שקשה להבין וליישם ועכשיו יש לנו שעת רצון במהלכה ניתן להוביל רפורמה בתחום, שלא רק תחלק את העוגה באופן שווה, אלא תהיה פתח לצדק חלוקתי. כדי שזה יקרה, הרשויות והמרכז צריכים להיות שותפים למהלך ולבסס אותו על התובנות, הצרכים והמציאות העירונית תוך שמירה על המסגרת הכספית הקיימת".
קנאת סופרים תרבה חוכמה
סידיס תולה תקוות גדולות בראשי הרשויות, לדבריו תקוות אלה מבוססות לא רק על המחויבות האישית אלא גם על העובדה כי ואקום הנהגתי אינו קיים באמת. "בעידן בו יש ריחוק בין האזרחים וההנהגה, נכנסו ראשי הערים לוואקום שהחל להיווצר כבר בשנה שקדמה לקורונה ובה נתבקשנו להגיע לקלפי שלוש פעמים. במהלך שנה זו גילו התושבים שהחיים שלהם מתנהלים כסדרם למרות שהמערך הפוליטי סער וגעש. הקורונה שהגיעה מיד לאחר הבחירות הדגישה עוד יותר את המשילות המקומית ויצרה מעיין "קנאת סופרים" בין ראשי הערים, שכל אחד מהם ביקש להוכיח לעצמו, לתושבים שלו ולעמיתיו שהוא יכול להנהיג את הרשות שלו ולהוביל אותה לחוף מבטחים.
צריך לקחת את התחרות הבריאה הזאת, להעניק לרשויות יותר סמכויות ולגלות הרבה יותר גמישות, כדי לאפשר לראשי הערים לא רק להילחם עד חורמה עבור התושבים שלהם, אלא גם להצליח במאבקים שלהם לטובת כולנו".
