משחקי הפלייאוף של ליגת ה- NBA הסתיימו השבוע בניצחון של הלוס אנג'לס לייקרס שנפרדו השנה מקובי בראינט האגדי וקיבלו בברכה את לברון ג'יימס.
המשחק היווה גם את סופו המוצלח של הניסיון המרשים והגדול ביותר בעולם, בכל הנוגע להקמה ולתפעול של קפסולה ענקית לצורך קיומו של אירוע בינלאומי וסביר להניח שהמודל של הליגה הטובה ביותר בעולם יזכה לשכפולים רבים.
אז למה הסיפור של ליגת ה- NBA של שנת 2020 כל כך חשוב? ביקשנו משי גולדן, אחד מאנשי התקשורת והטלוויזיה המובילים בישראל, וחובב מושבע של הליגה, להסביר לנו על מה כל המהומה:
הקפסולה הגדולה בעולם
"כאשר מדברים על ליגת ה- NBA חשוב לזכור שמדובר באחד מאירועי הספורט המשמעותיים בעולם, שמייצר הכנסות במגוון אמצעים: כרטיסים למשחקים, שידורים טלוויזיוניים, מכירת מוצרי פרסום ועוד. בליגה משתתפות 30 קבוצות ממדינות שונות, שנעות בטיסות ברחבי ארצות הברית במהלך ארבעה חודשים. בעידן הקורונה חלק גדול מהפעילות אינו בא בחשבון ועם זאת, מנהלי הליגה הבינו את החשיבות של האירוע ולכן גייסו את כל היצירתיות והחדשנות על מנת להתאים את האירוע לעידן הנוכחי.
הפתרון הגיע בדמות יצירת הקפסולה הגדולה בעולם בעיר אורלנדו, שכללה 10 בתי מלון ושלושה אולמות כדורסל, בה שוהים כעשרת אלפי אנשים במהלך ארבעה חודשים לערך. המתחם מצולם, מגודר ושמור 24/7 וכל מי שנמצא בתוכו: השחקנים והמאמנים, כלל הצוותים המקצועיים וצוותי הטלוויזיה, אינם מורשה לצאת עד לתום המשחקים".
במקום נשיקות בקהל, חיוכים במגרש
אמנם, היצירתיות והחדשנות של מנהלי הליגה הביאו למציאת מתווה לקיום המשחקים ושידורם, אבל אין ספק כי אולמות ריקים, בהם שומעים רק את חיכוך הנעליים על הפרקט אינם מוסיפים לחוויית המשחק. אבל גם כאן נמצא פתרון לא פחות מגאוני. שי מסביר:
"כדי לאפשר לשחקנים על המגרש לקבל את ה"דלק" מהאוהדים ולהימנע מהתמונה העצובה של אולמות ריקים, הציבו מסכי ענק עליהם הקרינו אוהדים מונפשים באמצעות מחשב בצבעי הקבוצה הביתית, כדי למנוע תחושה של יציעים שוממים. צוותי הצילום שינו את זוויות הצילום ובמקום הזוויות הרחבות וצילום של ההתרחשות בטריבונות, הצלמים עברו לצלם את השחקנים עצמם, את הפנים שלהם ואת הדינמיקה הבינאישית בין חברי הקבוצה. כל אלה יצרו למעשה חוויית NBA חדשה, שאמנם אינה מספקת את אותו הריגוש אבל מייצרת סטנדרט חדש לאירועי ספורט, שסביר להניח שכולם יתיישרו לפיו".
המרוץ למתווה הקורונה החל
ביקשנו מרן קוניק – ראש עיריית גבעתיים ויו"ר ועדת התרבות והספורט במרכז השלטון המקומי להעריך האם ניתן לאמץ חלקים מהמודל של ליגת החלומות כבסיס לקיום סדיר של הספורט התחרותי בישראל: "מדובר במהלך חדשני ופורץ דרך שמעניק להרבה מאוד אנשים שנמצאים כרגע בבית אפשרות ליהנות מספורט, גם אם זה לא במתכונת אליה הורגלנו.
אנחנו מבינים היום שכדי לחדש את עונת הספורט התחרותי בישראל אנחנו נצטרך למצוא מתווה שיתאים למגבלות. נכון להיום יש כמה וכמה ניסיונות לבנות מתווה דומה באילת.
פעילות ספורט היא הרבה יותר מפנאי, היא מספקת פרנסה לאלפי שחקנים, מאמנים, ואנשי צוות בישראל, וחשוב מכך – מייצרת מסגרת בה מוטמעים ערכי חיים חשובים מאוד לילדים ובני נוער. סביר להניח כי הילדים והנוער ישלימו את הפערים במהירות, כאשר נצא מהמשבר, ובמקביל הספורטאים המקצועיים לומדים להתאמן, להשתפר ולהתעשר בתכנים מהבית.
בסגר הנוכחי אנו עדים לעלייה משמעותית במספר התושבים המשלבים ספורט עממי בשגרת חייהם ועלינו, כראשי ערים להעניק להם את התשתיות המתאימות להמשיך ולהתאמן. כאשר נצא מהמשבר, חשוב לזכור את התרומה החיובית של פעילות ספורט לכל המעגלים, ולחזור ולהשקיע בה מחשבה ומשאבים.
המשחק היווה גם את סופו המוצלח של הניסיון המרשים והגדול ביותר בעולם, בכל הנוגע להקמה ולתפעול של קפסולה ענקית לצורך קיומו של אירוע בינלאומי וסביר להניח שהמודל של הליגה הטובה ביותר בעולם יזכה לשכפולים רבים.
אז למה הסיפור של ליגת ה- NBA של שנת 2020 כל כך חשוב? ביקשנו משי גולדן, אחד מאנשי התקשורת והטלוויזיה המובילים בישראל, וחובב מושבע של הליגה, להסביר לנו על מה כל המהומה:
הקפסולה הגדולה בעולם
"כאשר מדברים על ליגת ה- NBA חשוב לזכור שמדובר באחד מאירועי הספורט המשמעותיים בעולם, שמייצר הכנסות במגוון אמצעים: כרטיסים למשחקים, שידורים טלוויזיוניים, מכירת מוצרי פרסום ועוד. בליגה משתתפות 30 קבוצות ממדינות שונות, שנעות בטיסות ברחבי ארצות הברית במהלך ארבעה חודשים. בעידן הקורונה חלק גדול מהפעילות אינו בא בחשבון ועם זאת, מנהלי הליגה הבינו את החשיבות של האירוע ולכן גייסו את כל היצירתיות והחדשנות על מנת להתאים את האירוע לעידן הנוכחי.
הפתרון הגיע בדמות יצירת הקפסולה הגדולה בעולם בעיר אורלנדו, שכללה 10 בתי מלון ושלושה אולמות כדורסל, בה שוהים כעשרת אלפי אנשים במהלך ארבעה חודשים לערך. המתחם מצולם, מגודר ושמור 24/7 וכל מי שנמצא בתוכו: השחקנים והמאמנים, כלל הצוותים המקצועיים וצוותי הטלוויזיה, אינם מורשה לצאת עד לתום המשחקים".
במקום נשיקות בקהל, חיוכים במגרש
אמנם, היצירתיות והחדשנות של מנהלי הליגה הביאו למציאת מתווה לקיום המשחקים ושידורם, אבל אין ספק כי אולמות ריקים, בהם שומעים רק את חיכוך הנעליים על הפרקט אינם מוסיפים לחוויית המשחק. אבל גם כאן נמצא פתרון לא פחות מגאוני. שי מסביר:
"כדי לאפשר לשחקנים על המגרש לקבל את ה"דלק" מהאוהדים ולהימנע מהתמונה העצובה של אולמות ריקים, הציבו מסכי ענק עליהם הקרינו אוהדים מונפשים באמצעות מחשב בצבעי הקבוצה הביתית, כדי למנוע תחושה של יציעים שוממים. צוותי הצילום שינו את זוויות הצילום ובמקום הזוויות הרחבות וצילום של ההתרחשות בטריבונות, הצלמים עברו לצלם את השחקנים עצמם, את הפנים שלהם ואת הדינמיקה הבינאישית בין חברי הקבוצה. כל אלה יצרו למעשה חוויית NBA חדשה, שאמנם אינה מספקת את אותו הריגוש אבל מייצרת סטנדרט חדש לאירועי ספורט, שסביר להניח שכולם יתיישרו לפיו".
המרוץ למתווה הקורונה החל
ביקשנו מרן קוניק – ראש עיריית גבעתיים ויו"ר ועדת התרבות והספורט במרכז השלטון המקומי להעריך האם ניתן לאמץ חלקים מהמודל של ליגת החלומות כבסיס לקיום סדיר של הספורט התחרותי בישראל: "מדובר במהלך חדשני ופורץ דרך שמעניק להרבה מאוד אנשים שנמצאים כרגע בבית אפשרות ליהנות מספורט, גם אם זה לא במתכונת אליה הורגלנו.
אנחנו מבינים היום שכדי לחדש את עונת הספורט התחרותי בישראל אנחנו נצטרך למצוא מתווה שיתאים למגבלות. נכון להיום יש כמה וכמה ניסיונות לבנות מתווה דומה באילת.
פעילות ספורט היא הרבה יותר מפנאי, היא מספקת פרנסה לאלפי שחקנים, מאמנים, ואנשי צוות בישראל, וחשוב מכך – מייצרת מסגרת בה מוטמעים ערכי חיים חשובים מאוד לילדים ובני נוער. סביר להניח כי הילדים והנוער ישלימו את הפערים במהירות, כאשר נצא מהמשבר, ובמקביל הספורטאים המקצועיים לומדים להתאמן, להשתפר ולהתעשר בתכנים מהבית.
בסגר הנוכחי אנו עדים לעלייה משמעותית במספר התושבים המשלבים ספורט עממי בשגרת חייהם ועלינו, כראשי ערים להעניק להם את התשתיות המתאימות להמשיך ולהתאמן. כאשר נצא מהמשבר, חשוב לזכור את התרומה החיובית של פעילות ספורט לכל המעגלים, ולחזור ולהשקיע בה מחשבה ומשאבים.
